עיוותי חשיבה הם הדרך בה המוח שלנו משכנע אותנו באמיתותה של אמת שאינה באמת קיימת.
מחשבות אלו גורמות לחשיבה שלילית ופסימית. אנו מספרים לעצמנו דברים שנשמעים לכאורה רציונאליים ומדויקים, אבל למעשה רק גורמים לנו להרגיש רע יותר עם עצמנו.
לדוגמא, אדם יכול לחשוב לעצמו: "אני אף פעם לא מוצא/מוצאת זוגיות" או לחילופין, "הבוס שלי תמיד מחפש אותי". . אלה הן דוגמאות לעיוות חשיבה מסוג "הכל או כלום". אדם רואה את העולם בהכללות. אם דרך מסוימת עבורו לא הייתה פשוטה ועליו היה לעבוד עליה, כגון ניסיונות למציאת זוגיות, הרי , שאמונתו בעצמו הולכת וקטנה והחשיבה העצמית הולכת ונהית יותר ויותר מוחלטת. "אני לעולם לא אמצא זוגיות". מעתה ואילך, כשמחשבה זו מלווה אותו, האדם ינסה למצוא לעצמו זוגיות וכל אי התאמה מול הצד השני, רק תעלה את קרנו של המשפט האבסולוטי, "נכשלתי ב…. "
עיוותי חשיבה הינם הבסיס של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. המטופל ילמד לזהות את דפוסי החשיבה הקיימים אצלו, ויוכל להפריך אותם מהיסוד. ככל שעיוותי החשיבה ישתנו ויתחלפו במשפטי מציאות אובייקטיבים, הרי, שרמת החרדה, ההתנהלות האישית והאיזון שבניסיון לחיות חיים שלמים ללא כל הימנעות, יתפסו חלק משמעותי יותר עד כדי שלם.
תקציר – עשרת עיוותי החשיבה
פילטר שכלי– כאשר אנו לוקחים את הפרטים השליליים ומעצימים אותם בעוד שאנו מסננים את כל ההיבטים החיוביים של הסיטואציה.
"הכל או כלום"- חשיבה קוטבית, דברים הם או שחור או לבן ואין משהו באמצע.
הכללה– כאשר אנו מגיעים למסקנה כתוצאה מארוע או ראייה בודדים.
קפיצה למסקנות– קריאת מחשבות וניבוי העתיד.
חשיבה קטסטרופאלית – אנו נצפה שאסון יכה בנו ויתרחש, לא משנה מה. אנו חושבים על בעיות שיצוצו ומשתמשים בשאלות מסוג "מה יקרה אם?"
פרסונליזציה (העברה לפסים אישיים)– מחשבה שכל מה שאנשים עושים או אומרים הוא במובן כזה או אחר תגובה ישירה אלינו.
"צריך" ו"אסור"– יש בראשנו רשימה של כללים נוקשים כיצד עלינו ועל אחרים לנהוג.
הצמדת תוויות– הכללה של מקרה אחד או שניים על כל האופי שלנו.
פסילת החיובי– כל אירוע קטן ולא משמעותי יהווה עבורנו הוכחה לכך ש"אני לא שווה" או "אני סוג ב' ".
חשיבה רגשית– אנו מאמינים שמה שאנו מרגישים חייב להיות אוטומטית אמת מוחלטת.
