טיפול קוגניטיבי התנהגותי לאנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות
מחלות אוטואימוניות הן קבוצת מחלות הקשורות למסגרת פעולתה של מערכת החיסון.
ביסודה של מחלה אוטואימונית מצוי כישלון היכולת של מערכת החיסון לזהות תאים בריאים או תאים חולים. כתוצאה מכך, במצב של שיבוש תפקוד המערכת, תוקפת מערכת החיסון את רקמות הגוף האנושי. המערכת החיסונית יכולה לתקוף תא בודד, ואף לפעול כנגד (לתקוף) כנגד איבר שלם.
קיימות כ-80 מחלות אוטואימוניות מוגדרות ורבות אחרות ש"נחשדות" כבעלות רקע אוטואימוני. עם המחלות נמנות: זאבת אדמנתית מערכתית (SLE, lupus), דלקת מפרקים שיגרונית (Rheumatoid arthritis), סוכרת נעורים (Diabetes mellitus type 1), טרשת נפוצה (Multiple sclerosis). ועוד…
בחלק מהן, הנזק וההתקפה העצמית נגרמים על ידי נוגדנים עצמיים (Autoantibodies) ובחלק על ידי התאים .(Autoimmunity cell mediated) .
לעיתים אדם הסובל ממחלה אוטואימונית אחת יכול לסבול ממחלות אוטואימוניות נוספות בו זמנית.
למחלות אוטיאמיוניות יש תקופות שונות במחזורי החיים שלהן. מחלה אוטואימיונית מבוססת על רמיסיות ורגרסיות. רגרסיה- תקופה בה המחלה "פעילה" והשפעותיה ניכרות על התחום הפיזי והנפשי. רמיסיה- התקופה בה המחלה האוטיאמיונית איננה פעילה, קיימת, אך אינה פעילה.
בתקופות בה המחלה פעילה, מתקיים שיבוש משמעותי באורח החיים. השינוי לעיתים קיצוני ולרוב דורש טיפולים תרופתיים אגרסיביים. בשלב זה לרוב, מעבר לפגיעה הפיזית, מתרחשת גם פגיעה נפשית. פגיעה זו תתבטא בהיחלשות הכוחות הפנימיים להתמודדות עם התפרצות המחלה.
לקביעת פגישה ו/או התייעצות, מלאו את הטופס ואחזור אליכם
ההנחה כי לחץ נפשי, גורם להתהוות מחלות אוטואימיוניות מתוארת בספרות המקצועית, אך לא בפרוטרוט. ברגרסיה, הלחץ הנפשי עם התפרצות מחלה עולה עוד יותר. החולה, מתמודד/ת עם דאגה וחרדה למצבו/ה הפיזי. ההשרדות הגופנית הופכת למרכזית, מה שהופך פחות ופחות כמועיל ותורם להחלמתו האישית של החולה.
המרכז לטיפול פסיכותרפיסטי לאנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות ובני משפחותיהם, מאפשר לחולים במחלות אוטואימוניות בכל העולם לקבל ליווי וטיפול נפשי בתקופות שונות עם התפרצויות המחלה ובמהלכה.
כיצד טיפול קוגניטיבי התנהגותי יכול סייע בהתמודדות עם מחלות אוטואימוניות?
התמודדות עם כאב פיזי ומגבלות גופניות לטווח הארוך ובלתי צפוי עלולה לגרום לתסמיני דיכאון, חולשה עייפות, הסתגרות, חרדות וקשיים נפשיים נוספים. אלו אינם מקלים על ההתמודדות עם המחלה, אלא להיפך- אלו מהווים קושי משמעותי להתמודדות עם רימסיות המטופל ומהוות גורם מכריע במשך הזמן עם מאפייני התחלואה ההולכים ובאים.
גילוי המחלה האוטואימונית מהווה שלב ראשון בהתמודדות נפשית עם היות האדם חולה. עם הזמן יכולים להופיע סימפטומיים ותחלואים כואבים אחרים, אשר אינם מאפשרים לאדם להתמודד בחיי היומיום. משימות פשוטות יכולות להיות קשות לניהול עבור אדם ברגרסיה. הטיפול התרופתי (בין אם התערבות כירורגית, כימו, סטרואידים או ביולוגי) נועד לשפר את הסימפטומים ולהקל על החולה את הפגיעות הפיזיות של המחלה, אך אלה משאירים עקבות נפשיים איתם החולה ובני משפחתו מתמודדים גם בעת רמיסיות.
הטיפול דרך CBT מדגיש את תפקידה של החשיבה האנושית- איך אנו מרגישים ומהן הבחירות שלנו. טיפול מסוג זה מדגיש כי אנשים יכולים לשנות את אופן חשיבתם להרגיש או להתנהג טוב יותר גם אם המצב לא ישתנה. בטיפול מתמקדים בתגובות לחץ, כאב ודיכאון בהפחתת פעילות המחלה ובשיפור בריאות הנפש של המתמודדים עם מחלות אוטואימיוניות.
חשיבות הטיפול בבני משפחה
ההתמודדות עם מחלות אוטואימוניות, אינה נחלת החולה בלבד. אומנם ההתמודדות עם המחלה ותופעות הלוואי, הפחדים, רגעי המתח והחולשות הן חלק שבו המטופל מרגיש לבד. הבנה זו, שאינה נמנעת, מקשה עוד יותר על המטופל בתהליך החלמתו. בנוסף, המטופל, אינו אי בודד, אלא סובב סביבו מערך משפחתי וחברתי, גם אם הוא מינורי.
הסביבה המשפחתית והחברתית מהווה עמוד תומך משמעותי למטופל המתמודד עם קשיים פיזיים ונפשיים. במקביל לחיזוק היכולת ההתמודדות, החוסן הנפשי, האופטימיות המתבקשת להתמודדות עם תופעות המחלה, אך מה קורה, שסביבה זו אינה מבינה לחלוטין את תופעות הלוואי? מה קורה שסביבה תומכת זו, גם היא נשברת, או מפחדת?
החיים לצד חולה במחלה אוטואימונית מלווים לעיתים בסחרחרה רגשית המשפיעה על כל תחומי החיים, החל מהורות, זוגיות, אינטימיות וספקות.
אחד האבות שהגיע למרכזנו, אמר "הלוואי והייתי יכול לקחת ממנה את כל הכאב". האב דיבר על ילדתו בת ה- 15 שהחלה טיפולים כימותראפיים לטיפול בפגיעה של מחלה אוטואימונית.
אמירות מסוג זה, או דאגה מאסיבית בדבר שלומו של המטופל עוטפת ומשפיעה על כל המשפחה ו/או הסביבה. בהד ובבד מתפתחים אצל הסביבה שאלות לגבי התמיכה "הנכונה" ביותר למטופל.
במצבים אלו אין נכון או לא נכון. התמיכה המשפחתית והסביבתית היא אופיינית ומתאימה לכל משפחה/אדם בהקשר הטיפולי ובהתאמה לקשרי המשפחה בה הם נמצאים.
לעיתים גם חוסן נפשי שנשבר יכולים להוות תמיכה משמעותית עבור המטופל.
חשיבות הטיפול בבני/בנות הזוג
מה קורה בין בני זוג שאחד מהם חולה במחלה אוטואימונית? מה קורה כאשר השפעותיה של המחלה ניכרות וחודרות לתוך המערך הזוגי העדין? איך אני יכול/ה לתמוך בבן/בת זוג חולה? האם אני עושה מספיק? האם הדאגה מהווה מקום מרכזי בזויות וכיצד היא משפיעה על מערכת היחסים? האם היא מרחמת עלי?
תמיכה וחיים לצד בן זוג חולה במחלה אוטואימונית מוסיפה עוד רובד התמודדות בחיים השגרתיים. החיים הזוגיים, באשר הם, נתונים באופן קבוע למערך עדין של חיים בשניים על כל המשתמע מכך. השיח בתוך מערך זוגי כולל בתוכו, אינטימיות, יושר, פתיחות, תמיכה וכר בטוח להתמודדות, מקבל נופך נוסף של יחסי מטופל-חולה. מערך יחסים זה אינו ברור יותר לעיתים בלבול בין הרצון לעזור, לתמוך לבין הצורך להיות בן זוג באינטימיות.
במחלות אוטואימוניות יש תקופות רגרסיביות רבות, נטילת תרופות בעלות תופעות לוואי חיצוניות ונפשיות, לחץ נפשי מבדיקות, מכאבים, מתהליכים רפואיים שונים שהמטופל חווה. האם כבן זוג, אני צריך לשתוק? האם אני יכולה לקבל התפרצויות שונות? מה בין מצב רוח לדיכאון? האם מותר לי לתכנן חופשה? האם אני יכולה לכעוס עליה? איך אני יכול לעזור לה? האם ככה תראה הזוגיות שלי לכל החיים?
הלחץ הנפשי כבן/בת זוג לחולה במחלה אוטואימונית והרצון להיות שם עבור הצד השני מובילה את בני הזוג לשאלות, תהיות והתחבטויות רבות תוך נפשיים. ליווי וייעוץ לבני הזוג, תומכת רבות בבני זוג ומסייעת להם לבדוק מול עצמם, את המענה לשאלות הרבות העולות בעת גילוי המחלה והחיים בצל מחלה.
הטיפול יכול להתקיים בשתי קונסטלציות שונות, האחת, טיפול וליווי של בני הזוג בלבד והשנייה, ייעוץ וליווי זוגי של החולה ובן/בת הזוג.
